פורסם במסגרת פסטיבל זמן אשה 2017

הַנָּהָר שֶׁשָּׁטַף לֶחִי צוֹנֶנֶת
וּמִבַּעַד לַקְּרִירוּת
הַחֹם הָאָדֹם הַפּוֹעֵם
וְרֵיחַ הָאַפְטֶרְשֵׁיְב לִימוֹן
חָרוּץ בְּצִפֹּרֶן וְקִנָּמוֹן רְווּי כֹּהַל
שֶׁל הַהוּא שֶׁקָּרַב מְאוֹד
וְאָמַר "בֹּקֶר טוֹב מֹתֶק"
וַאֲנִי עִם אַפִּי בְּצַוָּארוֹ עָנִיתִי

וּבִגְלַל הָאַפְטֶרְשֵׁיְב שֶׁנִּשְׁאַף לְאַפִּי
וּבִגְלַל שְׁלִילִי הִתְכַּרְבְּלָה אִתִּי עוֹד רֶגַע מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
וּבִגְלַל שֶׁלְּרוּתִי כִּמְעַט וְלֹא הָיוּ קְשָׁרִים בַּשֵּׂעָר וְהִלֵּל
מָצָא זוּג מִכְנָסַיִם בְּלִי חֹרִים
וּבִגְלַל שֶׁנִּשְׁאַר בּוּל מַסְפִּיק לֶחֶם לַסֶּנְדְּוִיצִ'ים
וְשֶׁכָּל הַסַּנְדָּלִים אֻתְּרוּ לִפְנֵי 7:45
וּבִגְלַל שֶׁהָאֲוִיר מִחוּץ לַדֶּלֶת, וְרַדְרַד וְרֵיחָנִי מִפְּרָחִים
כְּבָר מְרָכֵל בְּהִתְרַגְּשׁוּת
עַל הַחֹרֶף שֶׁמִּצְטַנֵּף לוֹ שְׁמָהּ
בִּגְלִימוֹתָיו מֵעֵבֶר לְסַף הָאֳרָנִים
וּבִגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ פֹּה, כֻּלָּנוּ יַחַד
רוֹכְבִים עַל גַּלֵּי הַזְּמַן, נוֹפְלִים וְקָמִים

אורית פרלמן